אחד הדברים המופלאים בברכת "אשר יצר" הוא, שהמילים הכתובת בה אוגדות בתוכן את גוף האדם, רוחו והחיבור ביניהם.
מרן מבחר השולחן ערוך, רבינו יוסף קארו זיע"א, פתח את הלכות ברכת "אשר יצר" (בסימן ו' חלק אורח חיים) בפירוש ארוך ומפורט של מילות ברכה זו. ושואלים על כך, הרי "שולחן ערוך" הוא ספר הלכה לדורות, ובו הלכות "יבשות" לדעת מה לעשות. ואם כן, מה ראה רבינו יוסף קארו לפרש ברכה בכזאת אריכות, דבר שלא עשה במקומות אחרים?
ועונים על כך המפרשים, כי מכאן רואים את חשיבותה של ברכה זו בבריאות וברפואת האדם, ברכה שיש בה נגיעה בצרכי האדם הטבעיים, להחיות אותו ו"לתחזק" את בריאותו, שהרי גוף האדם הגשמי אינו כלי שלם העומד בפני עצמו, אלא הוא יצירה שבורא עולם ברא בחכמה גדולה ועצומה, שבחכמה זו הוא "קשר" וחיבר את הבחינה הגופנית עם הבחינה הרוחנית המחייה אותו, ושניהם נצרכים זה לזה כדי לחיות, לעבוד את הבורא ולקיים את העולם.
ואם כן, חשיבות ברכה זו היא עצומה וגדולה לאין ערוך, וחשיבות הברכה בכוונה בכל מילה ומילה, עם הבנת הפירוש הפשטי ובלעדיה – הם הגורמים לאדם המאמין לשמור על בריאותו הגופנית כמו הרוחנית.
וראינו להביא פה את הפירוש המלא של "ברכת אשר יצר" שכתב מרן השולחן ערוך, כפי שמובא בסימן ו' סעיף א':
כשיצא מבית הכסא יברך "אשר יצר את האדם בחכמה", שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה. ויש מפרשים, על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח, והוא מלא נקבים, כדלקמן בסמוך. ויש מפרשים "בחכמה", שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואחר כך בראו.
"וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים", פירוש: נקבים רבים, כגון פה וחוטם ופי טבעת, וגם ברא בו איברים רבים חלולים, כמו לב וכרס ומעיים.
"שאם יסתם אחד מהם", כלומר שבנקבים יש נקב אחד, שהוא הפה, שכשהוא במעי אמו הוא סתום, וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח. ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום, לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. והאיברים החלולים, אם היה נפתח אחד מהם – לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת.
ועוד יש לפרש, שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות, וכיון שעבר אותו הגבול – אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. וכיוון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האיברים החלולים – שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים – הם כרס ומעיים, שפיר הוי שבח זה מעניין עשיית צרכיו.
ואפשר עוד, שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם עבר הגבול – ימות, בכלל "שאם יפתח אחד מהם" הוא, והוי "שאם יפתח אחד מהם" נמי מענין עשיית צרכיו ממש.
"רופא [חולי] כל בשר", על שם שהנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו, כי אם יתעפש בבטן – ימות, והוצאתו היא רפואה.
"ומפליא לעשות", מפני שהאדם דומה לנוד מלא רוח, ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט, הרוח יוצא. והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, הרי זה פלא.
ועוד יש לפרש, על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת.
- הגה (דברי הרמ"א): ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי, והכל הוא על ידי שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו .