אדם מתיישב ליד שולחן, אם זה בבית או במסעדה או באולם האירועים, והאוכל מוגש או מונח לפניו. הריח, הצבעים, ואח"כ הטעם… נפלא.
רגע…
האם חשבתם איך המזון הזה הגיע אליכם?
ואם כן חשבתם, אתם בטוחים שהמסקנה שהגעתם אליה היא הנכונה?
הנטייה היא לחשוב וגם להבין, שאם אני לא אצא לעבוד, אם אני לא אלך לקניות, אם אני לא אחתוך ואטגן, ואוסיף תבלינים, ואבשל ושוב אערבב, ואח"כ גם להמתין…. אם אני לא אעשה את כל זה – לא יהיה לי מה לאכול.
זה לא תלוש מהמציאות, בשביל לאכול צריך לעבוד ולהכין, אבל השאלה האם זו האמת.
ישנן בריות בעולם שלא עושות כלום ומקבלות את מזונם בלי שום בעיה. וישנם בני אדם מוגבלים, שלא עובדים ולא מכינים אבל… אוכלים. ואם כן, מה האמת?
בורא עולם זן כל אחד ואחד מאתנו כדי צרכו, בלי אפילו שנרגיש בזה.
שהרי אם לא היו לי רגליים או ידיים – כיצד הייתי מבצע את הפעולות שהבוס שלי מבקש?
ואם לא היה לי מוח, כיצד הייתי מגיע לאותה הברקה שקידמה אותי בעבודה או אצל מנהל הבנק?
ואם לא היו ירקות ופירות ובשר ודגים, מה היינו אוכלים?
ואם לא הייתה פה, מאיפה היינו מכיניסים את האוכל?
ואם, ואם…. ועוד אם אחד….
האמת היא שקב"ה זן ומפרס אותנו ואת כל הבריאה כולה, לא רק ביצירת מזון "בחן" – ביופי ובצבעים וריחות…
הוא לא מביא לנו את המזון "בחסד" גדול ובשפע….
הוא לא רק מספק אותו ב"רחמים" גדולים, אפילו שאנחנו לא ראויים למתנות שלו, כי לא "תמיד" אנחנו שומעים לו בדיוק…
הוא גם נותן לנו את האמצעיים הגופניים והרוחניים שנוכל לאכול את המזון הזה וגם ליהנות ממנו!
ואם כן, "ברכת המזון" או "ברכת מעין שלוש" שכוללת את כל ההודאה על כל אלה…
ברכה שבאה אחרי 10-20 דקות של אכילה, ולפעמים יותר…
ברכה שכל אורכה הוא 3 דקות… היא לא ממש משא כבד.
"ברכת המזון" ו"ברכת מעין שלוש" בכוונה, בהיגוי מילים בצורה נכונה, בשמחה על כל הטוב הזה – היא ממש טרחה גדולה, נכון?
רק צריך לזכור, לעצום עיניים ולזכור, מי נתן לנו את כל זה וכמה אנחנו צריכים להודות לו על כך.
